הראל חברה לביטוח בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע''מ - פסקדין

פסק דין

בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת, ביום 26/8/11 כאשר נהג המבוטח ברכבו בכביש הראשי במראר, החליק רכבו על כתם שמן אשר היה על גבי הכביש ופגע במעקה ברזל. לטענת התובעת היא נשאה בנזקי המבוטח בסך של 24,442 ₪ וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 559 ₪ ומכאן תביעתה על סך 25,001 ₪ להשבת הסכומים אותם שילמה.

הנתבעת טענה כי לא הופרה על ידה חובת הזהירות כלשהי כלפי התובעת וכי היא עושה מדי יום ביומו לתחזוקת הכבישים אשר באחריותה באמצעות הפעלת מרכז שליטה ובקרה, מוקד שירות לקוחות וכן שיתוף פעולה הדוק עם גורמי צבא ומשטרת התנועה. כך גם עוקבת הנתבעת לטענתה אחר המתרחש בכבישים באמצעות מצלמות המותקנות בהם אך אין זה סביר לצפות ממנה כי תימצא בכל עת, בכל מקום. לטענת הנתבעת לא התקבל במוקד, טרם הארוע הנטען בכתב התביעה, כל דיווח על מפגע ואף לא בימים הסמוכים ליום הארוע ולאחריו. הנתבעת הכחישה את קרות הארוע ונסיבותיו כמפורט בכתב התביעה, הכחישה חבותה ואחריותה וכן הכחישה קשר סיבתי בין הנזק הנטען לקרות הארוע המתואר בכתב התביעה. לטענת הנתבעת אירע ארוע התאונה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית והלא זהירה של מבוטח התובעת ומשכך עתרה הנתבעת, לחלופין וככל שאכן יוכח כי קיימת לה חבות בקרות התאונה, ליחס למבוטח התובעת אשם תורם בשיעור 100%. הנתבעת עתרה אפוא לדחיית התובענה כנגדה.

דיון :

התובעת טענה כי התאונה נשוא התובענה אירעה בשל רשלנות הנתבעת וכן בשל הפרת החובה החלה עליה לשמור על תקינות הכבישים המצויים בתחומי אחריותה.

יש לבחון תחילה על מי מוטל נטל השכנוע ?

התובעת טוענת כי בענייננו חל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 41 אשר לעיל, עובר נטל ההוכחה לפתחה של הנתבעת. הנתבעת צריכה להוכיח, כי לא התרשלה ואם לא תעשה כן, תמצא אחראית בגין הנזקים שגרמה.

הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבעת, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובעת לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבעת מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידה.

נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובעת, טוענת הטענה, ועליה להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.

אשר לכלל הראשון, סבורני כי הוא אינו מתמלא בענייננו. התובעת טענה כי נסיבות קרות התאונה ידועות לה היטב וכי רכב המבוטח החליק בעת שנתקל בכתם שמן על גבי הכביש בו נסע ופגע במעקה ברזל אשר היה בצד הדרך וכך אירעה התאונה. הפסיקה קבעה כי רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. 

במקרה אשר בפני, התובעת מבססת את תביעתה על הנסיבות האמורות דלעיל ומפרטת אותן בכתב התביעה מטעמה ומשכך לא יתכן כי תטען שאין נסיבותיה של התאונה ידועות לה. משאין כלל זה מתמלא ובהיות הכללים מצטברים, הרי שתובענה זו אינה נכנסת בגדרו של הכלל הקבוע בסעיף 41 והנטל היה ונותר על כתפי התובעת.

טוענת התובעת לרשלנותה של הנתבעת. כעת יש לבחון באם אכן התמלאו יסודות עוולת הרשלנות.

התאונה אירעה בהתאם להודעות הנהג ברכב התובעת ואחיו בשעה 03:00 בלילה של יום 26/8/11. לעניין קיומו של המפגע – דהיינו כתם השמן הנטען אשר היה על הכביש וגרם להחלקה של רכב מבוטח התובעת, העידו בפני בית המשפט הנהג ברכב ואחיו אשר ישב לצדו ברכב. האח, מר סעד איאד העיד בכנות רבה כי כלל לא הבחין בתנאי הכביש או באופן התנהלותו של אחיו הנהג שכן היה עסוק במשחק במכשיר הפלאפון אשר היה ברשותו "אני לא זוכר, לא יודע. אני בכלל לא הסתכלתי על הכביש ולא עליו. הייתי עם הטלפון שלי ... לא דיברתי בטלפון אלא שיחקתי איתו" (ראה עמ' 4 שורות 5-8 לפרוטוקול). כאשר מר איאד נשאל לגבי כתם השמן הנטען הוא משיב "אני לא ראיתי, אני בטוח שנהג שרואה כתם שמן לא נכנס בו בכוונה. אחרי שהחוקר צילם את כתם השמן, אז הגיוני שעלינו על כתם שמן ובגלל זה כתבתי שהחלקנו על כתם שמן" (ראה עמ' 3 שורות 19-20 לפרוטוקול). יודגש כי הצילומים אשר ערך אותו חוקר ועליהם מדבר מר איאד נערכו יומיים לאחר מועד התאונה. הנהג ברכב, העיד אף הוא בפני בית המשפט וגם הוא בכנות רבה הודה "אני נזהרתי. רכב הגיע מלמטה במהירות. אני לקחתי ימינה באיטיות, האטתי, הבלמים נתפסו, שחררתי טיפה ונתקעתי במעקה. מה היה בדיוק בכביש, אני לא יודע בוודאות להגיד אם היה שמן על הכביש. הגיע שוטר והתחיל לבדוק... השוטר אמר לי שיש כתם שמן. אני לא לקחתי פרטים של השוטר ולהגיד שראיתי אני לא יכול. אני מסתמך על מה שהוא אמר לי..." (ראה עמ' 5 שורות 8-13 לפרוטוקול). הנה כי כן, העידו שני הנוסעים ברכב כי בטרם התאונה לא הבחינו בכתם השמן על גבי הכביש ורק לאחרי התאונה, אמר להם השוטר אשר סייע בעדם כי יש כתם שמן על הכביש. הנסיבות המתוארות בידי נהג רכב התובעת מתיישבות יותר עם כשל בנהיגתו שלו בכביש, אשר הוא עצמו העיד עליו כעל כביש בו קורות לא מעט תאונות (עמ' 5 שורות 29-30 לפרוטוקול), ומתיישבות יותר עם היווצרות כתם השמן דווקא מרכב התובע אשר פגע במעקה הברזל בצד הדרך. תמונותיו של כתם השמן אשר צולמו יומיים לאחר הארוע (ת/2) אינן מעידות על הימצאותו במקום טרם קרות התאונה, כפי שניסתה התובעת לטעון, כי אם נראה בהן בבירור כי הכתם מקורו ליד העמוד בו פגע נהג התובעת, כמצוין על ידו בעדותו (ראה עמ' 3 שורה 1 לפרוטוקול).

מנגד העידה בפני הגב' שושנה שוורץ, מנהלת אזור טבריה במחלקת אחזקה ותפעול אצל הנתבעת.

הגב' שוורץ הגישה לבית המשפט דו"חות של הסיירים מטעמה מיום 24/8/11 וכן מיום התאונה עצמה 26/8/11 ובהם לא מצוין כי הסייר נתקל במפגע בדמות כתם שמן בכביש 806, הוא הכביש בו ארעה התאונה הנדונה ואף לא דווח על מפגע שכזה. הגב' שוורץ נשאלה על כך בחקירתה הנגדית והיא חזרה ואישרה כי מבדיקות אשר ערכה לא נתקבל אצל הנתבעת כל דיווח על מפגע כנטען בידי התובעת. הגב' שוורץ העידה לעניין זה ועדותה לא נסתרה, כי הנתבעת עושה לשמירת הכבישים במצב תקין, באופן סדיר וכל תקלה מדווחת למוקד ומטופלת על ידי אנשי השטח. הטבלאות אשר הוגשו לעיון בית המשפט (נספח ב-ג לנ/1) לא נערכו במיוחד לצורך הדיון בתובענה והן נערכות כדבר שבשגרה בידי הסיירים בשטח לצורך מעקב אחר טיפול במפגעים אשר בוצע (ראה עמ' 7 שורות 31-32).

ניסיונה של התובעת לטעון כי משלא הומצא דו"ח הארועים מיום 25/8/11, יום לפני התאונה, הרי שהדבר מוכיח כי הנתבעת הפרה את חובתה לטיפול במפגעים, אינו יכול לעמוד לה שכן העדה הגב' שוורץ הבהירה כי המציאה את הדו"חות בהתאם לשיקול דעתה ואין כל מניעה להמציא לעיונה של התובעת אף את הדו"ח מיום 25/8/11, ככל שהיה מתבקש ואף בו אין דיווחים על מפגע בדמות כתם שמן בכביש. לשם קבלת מידע מלא ומקיף, פעלה הנתבעת בשקיפות והמציאה את כל הדו"חות אשר התקבלו בסמוך למועד התאונה, כמו גם דו"ח הסייר ליום התאונה ממש. המדובר במידע המופק ממחשבי הנתבעת ואשר קיימת לגביהם חזקת תקינות מנהלית. חזקה זו לא נסתרה בידי התובעת ופרט לאמירה הכללית כי יש צורך בהבאת הסייר אשר נכח במקום להעיד על תוכן הדו"חות, לא הביאה התובעת כל ראיה אשר תסתור את חזקת תקינותם של המסמכים האמורים.

יתרה מזו, נהג התובעת המעורב בתאונה, בעצמו העיד כי לא העביר דיווח למע"צ אודות המפגע, אם כך כיצד זה יכולה התובעת לבסס טענתה כי יתכן והיה דיווח על המפגע אך הוא לא טופל. זאת ועוד, העדה הגב' שוורץ, בחקירתה הנגדית, הסבירה כי לא יתכן שהיה במקום כתם שמן במשך יום שלם מאז סיור הסייר ב 24/8/11 ועד לקרות התאונה בלילה של ה 26/8/11 ואיש מן העוברים במקום לא החליק בגינו. הדבר אינו מתיישב עם ההגיון. (ראה עמ' 7 שורות 29-30 לפרוטוקול).

אין חולק כי על הנתבעת כחברה הלאומית לדרכים בישראל, מוטלת החובה ואף האחריות לתחזוקת הכבישים אשר בתחום אחריותה ושמירה על מצבם התקין. בענייננו אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת הזהירות המושגית המוטלת על הנתבעת באשר למניעת מפגעים אשר יסכנו את שלומם של הנוסעים בכביש. עדיין נשאלת השאלה, האם על הנתבעת, בנסיבותיו הספציפיות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת בגין הנזק אשר התרחש, וכן האם הפרה הנתבעת את חובתה לתחזוקה נאותה של הכבישים אשר בתחומי אחריותה.